#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שסז.
מה התמעט מהפסוק ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה?
"	"ר""ש סבר תלתא מיעוטי
כתיבי, נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא, חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למעוטי זה
אינו יכול וזה אינו יכול. רבי יהודה סבר חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למעוטי
יחיד שעשאה בהוראת ב""ד. רש""י גרס שלר""ש יחיד שעשאה בהוראת ב""ד חייב כשיטתו בהוריות. והתוס'
(בד""ה ה""ג) גרסו שלר""ש יחיד שעשאה בהוראת
ב""ד לא צריך קרא שפטור דתולה בב""ד אנוס הוא. ר' מאיר סבר דתרי מיעוטי כתיבי, דנפש אחת חד מיעוטא הוא
דאורחיה דקרא לאישתעי הכי, חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי יחיד שעשאה בהוראת ב""ד."	שבת צג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שסח.
זב שישב על גבי המטה וארבע טליתות תחת רגלי המטה. מה דין
הטליתות ומדוע? "	"לת""ק טמאות מפני שאינה
יכולה לעמוד על שלש, וכיון דזה אינו יכול וזה אינו יכול כל אחד ואחד כולי מעשה עביד. ר' שמעון מטהר. רש""י
פירש שר' שמעון לטעמיה דאמר דזה אינו יכול וזה אינו יכול אינו אלא כמסייע ופטור. [והל""א ברש""י כבר
מחקו המהרש""ל והב""ח]. והתוס' (ד""ה ור""ש) פירשו שר""ש מטהר משום דבעי שיהיה רוב הזב נישא על כל אחד."	שבת צג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שסט. איבעיא להו בעינן שיעור לזה ושיעור לזה או דילמא שיעור אחד לכולם. אליבא דאיזה תנא
הספק, וכיצד פשטו מהמשנה צבי שנכנס לבית ונעלו שנים פטורין לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבים?<br>"	"לגירסתנו אליבא דר' מאיר
דאמר זה יכול וזה יכול חייב. ואע""ג דהמשנה שנעלו שנים פטורים ר' יהודה הוא שפטר בשניהם יכולים, פירש
רש""י שמדר' יהודה נשמע לר' מאיר בשניהם יכולים ששיעור אחד לכולם, דבהא לא פליגי. והתוס' (ד""ה אמר) הביאו את גי' ר""ח שהספק אליבא דר' יהודה דאמר זה
אינו יכול וזה אינו יכול חייב, ונפשט שחייב בשיעור אחד לכולם מהמשנה דאתיא כר' יהודה."	שבת צג: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שע.
ת""ר המוציא אוכלין כשיעור וכו' ואם היה הכלי צריך לו
חייב אף על הכלי. כיצד מתפרשת הברייתא? "	"לרב ששת לגי' רש""י
ששגג על האוכלין והזיד על הכלי ולפי' רש""י חייב גם חטאת על האוכלין וגם סקילה על הכלי <sup>קנה</sup>. וכתבו התוס' (ד""ה ששגג) שרשב""ם גרס שגג על הכלי והזיד על האוכלין, ולא
התרו בו דליכא באוכלין לא סקילה ולא חטאת ועל הכלי חייב חטאת. והקשו התוס' דכשהזיד באחד אינו חייב חטאת על השני
ששגג בו דלא שב מידיעתו הוא ולכן פירשו דה""פ שאם צריך לכלי חייב סקילה בין אם התרו בו על האוכלין ובין אם
התרו בו על הכלי <sup>קנו</sup>.<br>לרב אשי כגון ששגג בזה ובזה ונודע לו וחזר ונודע לו, לדעת רש""י כר' יוחנן
שידיעות מחלקות, ולדעת התוס' (ד""ה ובפלוגתא) אפשר
להעמיד דבריו גם כר""ל וכגון שאחר שנתכפר על אחד חזר ונודע לו על אחר.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קנה.  והרשב""א כתב
דחייב סקילה על הכלי ופטור מחטאת כיון שאינו שב מידיעתו.
<br>קנו.  וכתב המהר""ם
שלתירוץ זה לא גרסינן כגון ששגג על האוכלין וכו' אלא כגון שהזיד בכלי.</span>"	"שבת צג: - צד.
ותוס'"		
